פסק דין
לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך 55,000 ₪ הכוללים הפרש התמורה המגיעה לתובע לטענתו בגין עבודת גינון שביצע כקבלן משנה עבור הנתבעים בסך 45,000 ₪, וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש שנגרמו לו.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת או החברה) וכנגד הנתבע 2, מי שלטענת התובע הינו מנהל בחברה ומי שאחראי להיווצרות החוב של החברה כלפיו.
רקע ותמצית טענות הצדדים:
1. הנתבעת זכתה במכרז שהוצא על ידי המועצה האזורית מבואות החרמון (להלן – המועצה האזורית) בקשר לפרוייקט הקמת טיילת בסמוך לישוב כרכום.
2.ביום 9.6.11 התקשרה הנתבעת עם התובע כקבלן משנה לביצוע עבודות הגינון בפרוייקט. על פי ההסכם שנערך בין הצדדים, התובע יבצע את עבודות הגינון לפי ההסכם בין הנתבעת למזמינה – המועצה האזורית, ומהתמורה המגיעה לו יקוזזו 15% בגין רווח קבלני לנתבעת וזאת "מהסכום המאושר לתשלום ולפי מה שבוצע באתר על ידי קבלן המשנה" (סעיף 4 להסכם, נספח ד' לכתב התביעה).
3.ביום 8.12.11 הגיש התובע לנתבעת כתב כמויות בו סוכמה העבודה שבוצעה ועלותה (להלן – כתב הכמויות). בהמשך, ביום 27.12.11, העביר התובע לנתבעת מכתב שכותרתו "סיכום כמויות כרכום", ובו סיכום התמורה שאושרה לו בסך 167,364 ₪ (כולל מע"מ, ולא כולל הפחתת רווח קבלני של 15%) (להלן – כתב הסיכום). ביני לביני, ביום 21.12.11, חתם התובע על מסמך הנושא כותרת "סיום עבודה 'היעדר תביעות'", בו מפורט הסכום שלעיל, ולאחר עריכת הקיזוזים עפ"י ההסכם והמקדמה ששולמה לתובע, הועמדה יתרת הסכום המגיע לתובע בגין עבודתו על סך 30,107 ₪ ( להן – כתב היעדר תביעות). אין חולק כי התובע קיבל את הסכום האמור, וכי במסמך האחרון הצהיר, בחתימתו, כי אין לו כל טענה נגד הנתבעת בגין התשלומים עבור הפרוייקט.
4.לטענת התובע, התברר לו כי נפלה טעות בכתב הכמויות כפי שנערך על-ידו, וזאת ביחס לרכיב מסויים של העבודות. לפי הטענה, מדובר ברכיב של הנחת צינור שרוול 50/60 (להלן – צינור 50/60), בהתאם לסעיף 41.02.30 במכרז של המועצה האזורית בו זכתה הנתבעת. התובע טוען, כי עיון בכתב הכמויות מעלה בבירור שמדובר בטעות סופר/טעות חישובית גרידא; בכתב הכמויות מצויינים, לצד הסעיף הנ"ל, כמות של 1,000 מ' ועלות ליחידה של 50 ₪, אולם בסעיף המסכם את סה"כ העלות צויין בטעות 5,000 במקום 50,000.
5.התובע טוען כי מדובר בטעות סופר/השמטה גרידא, וכי על הנתבעים לשלם לו עבור הערך האמיתי של העבודות כפי שהוסכם. כן טוען הוא כי הנתבעות חבות בסכום ההפרש בין העלות האמיתית כאמור, לבין הסכום ששולם בפועל, על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
6.סכום התביעה הינו ההפרש בין עלות העבודה הנטענת, בסך 50,000, בניכוי הסך ששולם – 5,000 ₪, ובסה"כ 45,000 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש וטרדה.
7.הנתבעים, מנגד, טוענים כי אין כל יסוד לחייבם בתשלום נוסף. לטענתם, הסכום ששולם לתובע הוא הסכום שסוכם בסיום ההתחשבנות הסופית בין הצדדים, והדבר בא לידי ביטוי במסמכים השונים שצויינו לעיל, עליהם חתם התובע, לרבות כתב וויתור תביעות. לטענתם, התובע הציג בפניהם מצג לפיו התמורה עבור עבודתו היא כפי שפורטה במסמכים האמורים, וכך סוכם בין הצדדים תוך שהנתבעת מסתמכת על כך. לטענתם, ככל שטעה התובע, הרי מדובר לכל היותר בטעות מצדו בכדאיות העסקה.
דיון והכרעה:
8.בדיון ההוכחות העידו בפני התובע והנתבע. בשים לב למחלוקת בתיק זה, אפשרתי, לבקשת התובע, ועל-אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, לזמן לעדות את המפקח על ביצוע הפרוייקט מטעם המועצה האזורית, מר פיני אזואלס (להלן – המפקח), בניסיון לשפוך אור על התשתית העובדתית הרלוונטית למחלוקת.
9.לאחר שמיעת העדויות, ועיון בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, ולפיכך דינה להידחות. להלן תמצית נימוקי לכך.
10.כאמור לעיל, התובע טוען לטעות שנפלה בכתב הכמויות, אשר בגינה שולמה לו תמורה נמוכה מהמגיע לו במסגרת ההתקשרות בין הצדדים. במישור המשפטי, מדובר בטענה לטעות סופר בהסכם בין הצדדים, ובקשה לאכוף על הנתבעים את המסגרת ההסכמית כפי שהיא לאמיתם של דברים (סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973). על הטוען לטעות מעין זו מוטל הנטל להוכיח את טענתו בדבר אומד דעתם "האמיתי" של הצדדים, ומדובר בנטל לא פשוט (ע"א 8091/03 ותאומים תחנות דלק (1984) בע"מ נ' ממ"י (פורסם במאגרים). יודגש כי התובע לא טען לבטלות ההסכם מחמת טעות ולהשבה, אלא כאמור טענתו היא כי ההסכמה בין הצדדים שונה מהביטוי שניתן לה בכתב. כפי שיצויין להלן, מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את עילת תביעתו.
11.אכן, מעיון בכתב הכמויות שערך והגיש התובע לנתבעת עולה בבירור כי קיימת בו טעות חישובית/טעות דפוס בסעיף הנדון, באופן שסה"כ הסכום שנדרש בסעיף איננו שווה למכפלת מספר המטרים ועלות היחידה המצויינים בו. אלא שבכך לא די, ועל התובע לשכנע במידה הדרושה, כי ההסכמה בין הצדדים היתה לתשלום בגין הכמויות כפי שפורטו על-ידו, ולתוספת התמורה הנטענת בגין כך. הראיות שהוצגו אינן מאפשרות להגיע למסקנה כי זו היא הסכמת הצדדים.
12.כמצויין לעיל, התובע חתם על שלושה מסמכים שונים, שניים מהם נערכו על-ידו (כתב הכמויות וכתב הסיכום), ובכולם מופיע סכום התמורה המוסכמת, שאיננו כולל את הסכום נשוא התביעה. בעדותו ציין התובע כי הוא שם לב לטעות בחישוב מיד לאחר שהוגש כתב הכמויות (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 10), ברם טענה זו איננה מתיישבת עם העובדה כי במסמך הסיכום, שנערך כשלושה שבועות לאחר כתב הכמויות, מופיע סכום כמעט זהה לסכום בכתב הכמויות, ללא התוספת נשוא התביעה. לאחר עריכת כתב הכמויות התובע אף חתם על כתב הויתור בו סוכמה ההתחשבנות הסופית בין הצדדים, ובו הצהיר כי אין לו כל טענה ביחס לתמורה עבור עבודתו בפרוייקט. טענתו כי חתם מכוח אילוץ/כפייה בשל כך שחשש שלא יוכל לקבל את כספו בדרך אחרת, איננו יכולה להתקבל. לא רק שהיא מהווה הרחבת חזית, שכן היא לא נטענה מלכתחילה בכתב התביעה (אליו לא טרח התובע לצרף כלל את כתב הויתור), אלא שלא הונחו היסודות הנדרשים לביסוס טענה מעין זו. הטענה אף איננה מתיישבת עם הנתונים מהם עולה כי לאחר חתימה על כתב הויתור ערך התובע את כתב הסיכום הכולל את אותם סכומים, ועם העובדה כי השיק שניתן לתובע היה שיק דחוי לחודש מרץ 2012 כך שלא הייתה מניעה מצד התובע להביע הסתייגות באשר לתמורה.
13.לכך יש להוסיף, כי טענת התובע בדבר כמות הצינורות מסוג 50/60 בהם עשה שימוש בעבודתו בפרוייקט (דהינו – 1000 מ'), לא הוכחה כמפורט להלן.
14.המתווה ההסכמי בין הצדדים מושתת בבסיסו על המכרז בו זכתה הנתבעת מול המועצה האזורית. עיון במסמכי כתב הכמויות של המכרז, שצורפו לכתב התביעה, מעלה, כי במכרז פורטה כמות קטנה בהרבה של צינורות 50/60 מזו לה טוען התובע ואשר פורטה בכתב הכמויות שהוגש על-ידו לנתבעת.
מההסכם ומהמסמכים הנוספים שהוגשו עולה כי ברכיבים שונים היו חריגות מכתב הכמויות המקורי של המכרז, אשר נבדקו ואושרו, ובהתאם סוכמה התמורה בין הצדדים. אלא שלא הונחה תשתית עובדתית מהימנה לקבוע כי ביחס לצינור 50/60 סוכם על חריגה כאמור, וממילא לא הוכח שיעור החריגה המוסכם. לעניין זה טען התובע, כי הוא נאלץ לעשות שימוש רב מהמתוכנן בצינורות 50/60, בשל הצורך (שלא תוכנן מראש) למתוח קו מים מהישוב אל הטיילת. אלא שטענה זו נסתרה כליל בעדותו של המפקח; זה האחרון העיד כי לא נעשה כל שימוש בצינורות 50/60 לצורך מתיחת הקו האמור, תוך שהוא מציין כי טרח לשוב ולבדוק את הדברים עובר לעדותו (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 17-21). המפקח הינו גורם ניטראלי, המצוי בפרטי הפרוייקט, וככזה אני רואה לתת אמון רב בעדותו. טענות התובע על כך שאין לתת אמון בעד (אשר, כאמור, זומן מטעמו), בשל כך שהתברר כי הוא הגיע לדיון בבית המשפט יחד עם הנתבעים, אינן פוגמות בנסיבות העניין במהימנות העדות לגופה, שכן כאמור מדובר במפקח מטעם המועצה האזורית שאין לו נגיעה ישירה או אינטרס בסכסוך הקונקרטי ועדותו הותירה רושם מהימן.